זו הייתה עונה יוצאת דופן. היא נפתחה הכי רע שיכול להיות, עם המתקפה הרצחנית בשבעה באוקטובר. היא התנהלה בצל הלחימה, אבל סיפקה גם מספר נקודות אור בדמות כדורסל איכותי בשלב הפלייאוף, הפתעות נעימות כמו עולה חדשה שמתחרה על האליפות, ושחקניות ישראליות שזכו מן ההפקר בדקות משחק – והוכיחו שהן שוות אותן.
"כל העונה הייתי בסערת רגשות, במיוחד בחודשים הראשונים", מסכמת נופר שלום ממכבי רמת גן, ותיקת השחקניות בליגה. "עצם זה שאנחנו משחקות כדורסל, שאנחנו חזרנו לעבודה ועושות את הדבר שאנחנו הכי אוהבות לעשות בזמן שיש חטופים וחיילים שנלחמים בשבילנו כדי שנוכל לעשות את זה - זה משהו שהלך איתי כל הזמן. ועם זה באות כל התחושות. ברמה האישית הרגשתי לגמרי אשמה על כך שאני יכולה לעשות דברים שאחרים לא יכולים. ואז השאלה שהייתה מרגיעה אותי היא 'מה היה קורה אם לא הייתי משחקת כדורסל' - זה הרי לא היה עוזר לחטופים, וזה לא שקראו לי למילואים ולא הלכתי".
לא הצלחת להתנתק גם כשהיית על הפרקט?
"היה בזה ממד של בריחה. אני תוך כדי משחק עדיין מקצוענית ועושה הכל בשביל לנצח. אבל אז אתה מביט רגע למעלה ופוגש את הדגל או רואה ביציע את תמונות החטופים וזה תמיד סביבך. אני לא יודעת להסביר את התחושה הזו. הייתה מועקה שליוותה אותנו מהטקס בתחילת משחק, גם אם לא בכל עלייה להתקפה. זה תמיד היה שם".
המלחמה, שפרצה מספר ימים לפני שהעונה אמורה הייתה להיפתח בחודש אוקטובר, הביאה לשחרור מיידי של הזרות. הקבוצות נאלצו לבנות את הסגלים שלהן מחדש ולהתבסס על ישראליות ותיקות, צעירות ושחקניות שעלו מהליגה הלאומית. יש שכבר אמרו שמעז יצא מתוק.
"אני חושבת שהישראליות הרוויחו מזה וגם הכדורסל הרוויח מזה", טוענת שחקנית העבר מיכל אפשטיין, שמפרשנת את משחקי הליגה עבור ערוץ הספורט. "האם הליגה הרוויחה והעניין והאיכות עלו? יכול להיות שלא, אבל לא תמיד האינטרסים מיושבים זה עם זה. אם אני חושבת על השחקנית הישראלית ועל כדורסל הנשים בכללותו ועל הנבחרת שעשתה קמפיין מוצלח – זה קרה כי הישראליות שיחקו יותר דקות. גם מקבלי ההחלטות צריכים לחשוב מה חשוב יותר: יצירת שחקניות או איכות הליגה. פה היה אילוץ ועשו מהלימון לימונדה. לגבי מספר זרות בעונה הבאה, זו כבר שאלה מורכבת מאוד שקשה לענות עליה כי רוצים ליגה ברמה גבוהה, בשביל שיהיה עניין ויהיו ספונסרים ושהאמריקאיות הטובות יגיעו. רק שאסור לשכוח את השחקנית הישראלית שחייבת לשחק. הטובות ביותר ישחקו ממילא, אבל יש לא מעט שחקניות, שהן הרוב בליגה, שיהיו הרבה פחות על הפרקט. שחקנית כמו שיר תירוש לא הייתה מקבלת סיבוב של פשוט לשחק בלי חשש. ושחקנית כמו טל יעקב לא הייתה עולה לליגת העל אם היו פה אמריקאיות, כי היא לא הייתה רוצה לגרד את הספסל".
שלום: "אני חושבת שהסיטואציה שנוצרה, כך שבנות יכלו להראות את היכולות שלהן ללא זרות, זה אחלה ונהדר ואתה פתאום מגלה שחקניות שלא שמעת עליהן לפני כן וקיבלו חשיפה. אבל ברמה האישית – אולי זו לא דעה פופולרית – אני צריכה זרות. אני אוהבת שהרמה גבוהה יותר וראינו גם בסיבוב הראשון שההפרשים בין הקבוצות היו גדולים. פתאום כשהזרות הגיעו, פערים הצטמצמו. נכון שלקבוצות עם התקציב הגדול יותר היה רוסטר יותר עמוק, אבל אני חושבת שהשילוב מאוד חשוב וגם משפר את היכולות של הישראליות שעל הפרקט. זה נכון שיש זרות שרוצות להכריע משחקים בעצמן, אבל אני תמיד מכוונת לאליפות והזרות הטובות לא יכולות לקחת אליפות לבד. כך גם לגבי הישראליות. לכן השילוב חשוב".
זו הייתה עונה מקוצרת. עד כמה זה פגע בכן אם בכלל?
"זו הייתה עונה קצרה שהרגישה מאוד ארוכה כי קרו כל כך הרבה דברים במהלכה. מרגיש לי שמאז ההכנה לעונה לפני המלחמה עברו שתי עונות ומאז היו המון שינויים בליגה. זו הייתה עונה משוגעת וזה שהיא הייתה קצרה לא השפיע עלי".
אפשטיין: "זו הייתה עונה מורכבת, אבל זה משהו שכל ענפי הספורט חוו וכולנו כאזרחים חווינו. קבוצות כמו אשדוד היו יותר בקו האש ומן הסתם היה גם קשה להביא אמריקאיות איכותיות לסיבוב השני. בעיקר הייתה המון חוסר ודאות".
פעם שלישית גלידה
העונה הסתיימה רשמית בשבוע שעבר, כשאליצור לנדקו רמלה הניפה צלחת אליפות בפעם השלישית ברציפות. הקבוצה, שתפסה את המקום הראשון לכל אורך העונה והפסידה רק פעם אחת בליגה, היא לכל הדעות האלופה הראויה, ולא רק בגלל התוצאות אלא גם בגלל הסגל העמוק והכדורסל האיכותי. "לרמלה אני אומרת כל הכבוד", מפרגנת אפשטיין, "אני לא יודעת אם היא הפכה למכבי תל אביב של הנשים, מה גם שהיריבה הנצחית שלה, אשדוד, ניזוקה יותר מהמלחמה. אבל כן, רמלה ואשדוד משקיעות המון כסף והלוואי והאגודות האלה היו מצליחות לגדל שחקניות גם מלמטה".
גם שלום, ששיחקה ברמלה עד לפני שנתיים וזכתה איתה באליפות, מצטרפת למחמאות. "כמי ששיחקה השנה הרבה מול רמלה, גם בגביע, גם בליגה וגם בסדרה, אני יכולה להעיד שזו קבוצה מאוד אגרסיבית ואינטנסיבית. קבוצה טובה עם חמישייה טובה וספסל מעולה, שיכול לחיות חמישייה בכל קבוצה אחרת. אין שם ירידה ברמה כשיש שם חילופים ואני מפרגנת על האליפות הזו".
ומה לגבי הפועל לב ירושלים, שהפכה מעולה חדשה למועמדת לדאבל?
"ירושלים עשתה עונה מדהימה. קבוצה שרק עלתה לליגת העל, לקחה גביע, ניצחה קבוצה כמו רמלה והגיעה לפיינל פור - אני מורידה את הכובע".
אפשטיין נשמעה אפילו נפעמת יותר מהתהליך של הקבוצה ממלחה. "ירושלים היא דוגמא למופת. קבוצה שהלב שלה במקום הנכון. היא בנתה תשתיות מלמטה והדברים האלה מצריכים כסף וכוח אדם ומשאבים. אפשר להיות קבוצות בליגת העל גם בלי הדברים האלה, אבל לירושלים אפילו יש אקדמיה. זה מועדון שדאג לחבר את הקבוצה לקהילה, והוציא אוטובוסים של אוהדים והוציא מסרים חברתיים ונשיים – זה שהייתה להן עונת כדורסל מדהימה זה רק הדובדבן שבקצפת. אני מאחלת להן שזה לא וואן טריק פוני. האתגר הוא לבנות מסורת".
מה לגבי השחקניות עצמן – מי לדעתך עשתה התקדמות יוצאת דופן?
"אני חושבת שיש לא מעט ישראליות שעשו עונה טובה. זה קשור לזה שהן שיחקו המון. מישהי שעשתה קפיצה גדולה זו למשל ליהי עזורי, שהייתה כבר בהרצליה, שיחקה קצת אבל לא הייתה מספיק יציבה. השנה היא הייתה מאוד יציבה, הובילה את פתח תקווה, והמשיכה להעמיד מספרים יפים גם אחרי שהזרות הגיעו. כמובן שחייבים לציין את שיר תירוש, שהייתה מדהימה והצליחה סוף סוף להביא את היכולות שלה לליגת העל. גם קבדה בירושלים נתנה עונה מאוד יפה לפני הפלייאוף. ואגב, אסור לשכוח את מה שנעשה בהצלחה בראשון לציון עם היכולות הנהדרות של עדן ציפל, דוריאן דהאן והילה קארש, שנתנו עונה מאוד יפה".
נופר שלום כבר מזמן לא שחקנית צעירה, אבל לפחות בפן המקצועי היא נשמעת שבעת רצון מהיכולת שלה השנה. "ברמת הכדורסל אין אצלי הפתעות. אני משחקת אותו דבר. אני אחמיא לעצמי ולא ממקום מתנצל. אני שומרת טוב ותמיד משחקת בשביל הבנות בקבוצה. אולי לא תמיד אהיה הכי סקוררית, אבל אתה תמיד יודע מה אתה מקבל ממני על המגרש. ואני חושבת שמחוץ למגרש אני מחברת קבוצות".
מה את חושבת על מה שהצלחתן להשיג ברמת גן – מצד אחד פלייאוף, מצד שני לא ניצחתן את רמלה וסיום העונה היה פחות טוב מההתחלה.
"הקבוצה שלנו עברה הרבה שינויים. בסוף, גם להיכנס לפיינל פור, אפילו אחרי סיבוב ראשון מוצלח, זה לא היה מובן מאליו. הגענו לארבע האחרונות עם סגל מאוד קצר, בלי שתי שחקניות חמישייה, ולשחק מול קבוצה כמו רמלה פעמיים בשבוע... אין לך מה לעשות חוץ מלתת מאתיים אחוז. אז יש תחושה של החמצה אבל אם אני מסתכלת על העונה ועל מה שעברנו - אני מרוצה. למרות שאני אף פעם לא אסתפק בפיינל פור, ואחרי ההדחה לא ישנתי באותו לילה, אבל ממשיכים הלאה".
.jpg)
מה את מאחלת לקראת העונה הבאה מבחינה אישית וקבוצתית?
"עוד לא קיבלתי החלטה אם אני ממשיכה בשנה הבאה, ואם כן אז איפה. אני מקווה שנוכל לשים בצד את הכדורסל ושהחטופים יחזרו והחיילים יחזרו בריאים בגוף ובנפש, ושהמצב במדינה יהיה טוב יותר. זה קודם כל. ואני מאחלת לליגה שלנו שתצמח ותהיה בעונה הבאה עונה מעניינת, כי אין סיבה שלא. יש שחקניות טובות וכישרוניות ויש באמת ליגה מעניינת. מי שאוהב כדורסל, אין סיבה שלא יתחבר לליגה הזאת".
אפשטיין הייתה ממוקדת יותר בנקודות לשיפור ושימור לקראת העונה הבאה. "הייתי מקווה שהליגה תהיה כמה שיותר תחרותית ומקצועית ורצינית ויצליחו לקדם את השחקנית הישראלית. מה שהיה נחמד לראות השנה זה שבהרבה קבוצות הישראליות המשיכו להיות דומיננטיות גם כשהאמריקאיות הגיעו. הייתה רוצה לראות יותר רצינות מצד הקבוצות. שיעבדו בלמלא אולמות, שישקיעו כסף, שיביאו עוד אנשים שיקדמו את הקבוצה והמועדון והקהילה. השחקניות האלה הן מודל להרבה צעירות, ובסופו של דבר, בשביל זה אנחנו עושים את כל זה".
-(1).png "מכבי בנות אשדוד")
