ליעד סואץ-קרני פורשת מכדורסל
ליעד סואץ-קרני פורשת מכדורסל
ליעד סואץ - קרני כדורסלנית קבוצת בנות הרצליה ונבחרת ישראל כינסה היום מסיבת עיתונאים מיוחדת בה הודיעה על פרישתה ממשחק פעיל אחרי 30 שנות פעילות. בשני הבא (26.2.2018) במשחק הליגה הביתי של קבוצתה בנות הרצליה נגד הפועל ראשון לציון , יערך לכבודה טקס חגיגי.
מאת: עורך האתר     20/02/2018

 ליעד סואץ - קרני כדורסלנית קבוצת בנות הרצליה ונבחרת ישראל כינסה היום מסיבת עיתונאים מיוחדת בה הודיעה על פרישתה ממשחק פעיל אחרי 30 שנות פעילות. בשני הבא (26.2.2018) במשחק הליגה הביתי של קבוצתה בנות הרצליה נגד הפועל ראשון לציון , יערך לכבודה טקס חגיגי.


 
ליעד סואץ-קרני (37) קפטנית בנות הרצליה ושחקנית נבחרת ישראל , כינסה היום מסיבת עיתונאים בה הודיעה על פרישתה ממשחק פעיל, באירוע מרגש שנערך בבניין עיריית הרצליה בהשתתפות משפחתה, חברותיה לקבוצה ונבחרת ישראל, מאמנים, שחקניות בעבר ובהווה ונציגי התקשורת.


 
קרני -סואץ התקשתה להסתיר את דמעותיה ואמרה: "אהבת הכדורסל הובילה אותי במשך 30 שנה ועד ליום הזה, אבל עם כל הקושי אני חושבת שזה הזמן להגיד שלום ולפנות לכיוונים אחרים. לא יודעת מה לעשות כשאהיה גדולה, אבל יש כמה תוכניות. אני מפנה את האנרגיות למקומות אחרים. יש רגעים שלא אוכל לשכוח כמו הגביע הראשון עם רעננה, הסדרת הבלתי נשכחת עם רמת השרון ו-4 אליפויות אירופה עם נבחרת ישראל".
 


לחברותיה לנבחרת ישראל היא אמרה בשבוע שעבר אחרי משחק הנבחרת: "חיבקתי את חברותיי ואמרתי להן שהייתי חלק מסגל כל כך מיוחד. אני עוזבת את הנבחרת בראש מורם ובלב שלם".
 
קרני-סואץ ניצלה את האירוע להודות לחברותיה לאורך השנים, לשחקניות, למאמנים ולאנשי הצוות שליווה אותה ובראש ובראשונה הודתה למשפחתה. "לא הייתי יכולה לעשות שום דבר בלי המשפחה שלי. הכדורסל הוא אולי האהבה הראשונה שלי, אבל אמיר וילדינו אריאל ויונתן הם אהבות חיי. אני עוזבת את הכדורסל שאני אוהבת במגמת עלייה עם דור מדהים ומאחלת המון בהצלחה בהמשך".


 
יו"ר מנהלת ליגת העל בכדורסל, איריס שטרק, בירכה את קרני-סואץ ואמרה: " ליעד היא דמות מופת ומנהיגה אנו מאד מעריכים את התרומה שלך לעולם הכדורסל. לליעד היתה תרומה משמעותית מאד במאבק הציבורי הזה לשיוויון מגדרי. היא סחפה את השחקניות והמאמנים להשמעת קולן בתקופת המאבק. לא היתה ולו פעם אחת, שפניתי אליך לסיוע בפעילות תומכת בקרב השחקניות והמאמנים ולא נענית בחיוב. לא היתה ולו פעם אחת שפניתי אלייך לצאת בקריאה תקשורתית בנושא, ולא נענית בחיוב. ידעתי שאת בתוך זה, בכל כוחך, ועל כך כולנו חייבים לומר לך תודה גדולה.אנחנו מלאי שבחים וההערכה, מאחלים לך המשך הצלחה ובטוחים שנמשיך לראות אותך בעולם הכדורסל. אני בטוחה שתגיעי רחוק בכל מה שתבחרי לעשות".
 
המאמן אריק שיבק שהדריך את סואץ-קרני בנבחרת הנשים של ישראל אמר: "ליעד היא מודל לחיקוי לכל שחקן כדורסל. היא הייתה שחקנית שאתה תמיד רוצה שתהיה לך כזאת בקבוצה על המגרש ומחוצה לו. כאדם, היא אחת שאתה תמיד רוצה להיות בחברתו. תמיד נעימה, תמיד עוזרת ומודל לחיקוי".


 
שי דורון קפטן נבחרת ישראל לשעבר הייתה מאוד נרגשת: "מתרגשת. כל אחד מדבר על התארים שלה, אבל אני זכיתי לראות מעבר לזה. הפכת למנטורית של השחקניות. אוהבות אותך".
ליעד היא המנטורית של כולנו. כל מה שאת עושה למען הקהילה, המאבקים לטובת הענף וכל אלו עושים אותך לאפילו יותר מהשחקנית הגדולה שאת. אם את ממשיכה להילחם למען השחקניות ולמען הענף מאחורי הקלעים,  כולנו יכולות להיות רגועות לגבי העתיד".
 
גלעד כץ, מאמן בנות הרצליה: "אני חייב לומר שאני נפרד ממאמנת בנות הרצליה. היא עזרה לי מאוד, גידלה את השחקניות עם המון שמחת חיים, חוכמה ואנטיליגנציית משחק. זו אחת מהמתנות היותר גדולות שקיבלתי מאז שהצטרפתי לכדורסל הנשים" כץ הוסיף ואמר שקרני-סואץ היתה "השחקנית הזרה הרביעית של הקבוצה", והתייחס לתרומתה האדירה.
 
תמר מעוז, מחברותיה הטובות של ליעד וקפטנית נבחרת ישראל לשעבר: "לליעד יש שתי פציעות קשות בברכיים מגיל צעיר וזה לא פשוט. אני חושבת שאם ליעד לא הייתה מי שהייתה בגיל צעיר, היא לא הייתה מצליחה להתמודד כמו שהתמודדה. היא יכולה להיות מודל לחיקוי להרבה שחקניות".


 
לימור מזרחי: "הייתה לי הזכות לאמן את ליעד באליצור נתניה, וכמאמנת, זיהיתי אצלה את יכולת המנהיגות, היכולת לחבר בין הבנות, והווינריות שלה.  היא מביאה ערך מוסף הרבה מעבר למקצועיות. ליעד, הובילה דרך גם מחוץ למגרש במאבקים על הזכויות של שחקניות כדורסל הנשים. שוויון וצדק הם ערכים שמובילים אותה לאורך הקריירה. מהווה מודל לחיקוי לדור העתיד, בהתנהלות על המגרש ומחוצה לו ליעד, הוכיחה שאפשר לשלב כדורסל מקצועני ואימהות במשרה מלאה.
אין ספק שליעד לא הייתה יכולה להגשים את עצמה ללא התמיכה של ההורים והבעל המסור לאורך כל הדרך".
 
הרזומה של ליעד סואץ- קרני
 
החלה לשחק כדורסל באבן יהודה בגיל שבע.
בהיותה בת 12 זומנה לנבחרת הקדטיות של ישראל והיתה צעירת המשתתפות.
שיחקה במדי א.ס. רמת השרון, מכבי רעננה, מכללת וילאנובה (במדיה נבחרה פעמיים לחמישיית העונה של ה-BIG EAST ), ויסלה קרקוב (במסגרת היורוליג), ניס צרפת, פרובנס, צרפת (יורוקאפ), א.ס. רמת השרון, אליצור נתניה ובארבע השנים האחרונות בבנות הרצליה.
ב-1999 היתה שותפה לזכייה בגביע המדינה במדי מכבי רעננה.
ב-2000/2001 במדי רמת השרון היתה שותפה לזכיית הקבוצה באליפות המדינה והשתתפות בחצי גמר גביע רונקטי.
ב-2001/2002 – היתה שותפה לדאבל  במדי רמת השרון ששיחקה באותה עונה ביורוליג.
ב-2008 – שותפה לזכייה באליפות המדינה בהיותה קפטן ברמת השרון.
ב-2009 - הוכתרה ל-MVP הישראלית של העונה וחמישיית העונה, בהיותה שחקנית באליצור נתניה.
ב-2014 – היתה שותפה לזכייה בגביע המדינה בהיותה קפטן בנות הרצליה.
ב- 2016 – הוכתרה לשחקנית השנה של ישראל.
 
ליעד סואץ -קרני , בעלת שני תארים אקדמיים: בפסיכולוגיה וייעוץ ארגוני, היתה שלוש שנים קפטן נבחרת ישראל בכדורסל.

משחקה האחרון בנבחרת ישראל, היה ביום רביעי האחרון נגד בריטניה. סואץ קרני רשמה  115 משחקים בינארציים והשתתפה בארבע אליפויות אירופה.
 

 
נאום הפרישה המלא של ליעד קרני-סואץ
 
אהבת הכדורסל הובילה אותי 30 שנה עד היום הזה.
האהבה היא באמת גדולה והפרידה קשה. אבל עם כל הקושי אני מרגישה שזה הזמן להגיד שלום.
לקום ולהפנות את כל הזמן והאנרגיות לכיוונים אחרים. אני עדיין לא יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות כשאהיה "גדולה", יש לי כמה כיוונים ,אבל אני מתרגשת מהלא נודע.
הכדורסל הפך מחוג להתחלה של קריירה בגיל 12 כשהוזמנתי לנבחרת הקדטיות.
שנה לאחר מכן הקריירה שלי הייתה בסכנה. קרעתי את הרצועה הצולבת.
לאחר הפציעה שהתיעצנו עם פיזותרפיסט ידוע תגובתו הייתה "ליעד, לא תהיה שני מטר ולא תהיה אתלטית במיוחד עדיף שתפרשי עכשיו". זה רגע שלעולם לא אשכח.
שיחקתי שנתיים עם מכשיר על הרגל ובגיל 15 נפצעתי שוב.
גדי קידר מאמן נבחרת הקדטיות שלי, הכיר לי את פפי תורגמן שהרגיע אותי וסיפר על ד"ר מרטנס בבלגיה והניתוח שהוא עצמו עבר.

אחרי ניתוח בבלגיה ושיקום, חזרתי לשחק. ישר לליגת העל לרמת השרון ובאותה שנה קיבלתי את הזימון הראשון לנבחרת הבוגרות של ישראל. הזימון הזה היה רגע מרגש במיוחד.
בכל שנותי כשחקנית כדורסל היו מספר רגעים מרגשים שזכורים לי:
*הגביע הראשון עם רעננה. כשקפצתי משמחה על אורלי קסטן אחרי שניצחנו, והיא צעקה עליי: תרדי לי מהבטן אני בהריון. עד שאופיר נולדה בריאה ושלמה לא נרגעתי...

* הסדרה הבלתי נשכחת במדי רמה"ש מול כרמיאל, והדאבל עם הקבוצה הכל אירופאית בשנה לאחר מכן.
*תקופת הקולג' בוילנובה שהייתה המאושרת בחיי. משם זכורים לי שני משחקים מיוחדים. הניצחון על קונטיקט. ומשחק בו קלעתי 34 נקודות ביום שסבא שלי ישראל בן דרור ז"ל נפטר. העונות באירופה, ולפני 3 שנים הגביע הקסום עם בנות הרצליה.

ההישג הבולט ביותר לטעמי הוא ה-4 אליפויות אירופה עם נבחרת ישראל.
זה מצחיק איך להיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה פעמיים במשחק מול בריטניה נשבר לי הלב, בהפסד באליפות אירופה בפולין ב2011- וביום רביעי האחרון לאחר 115 משחקי נבחרת.

בחדר הלבשה חיבקתי את חברותיי למסע, הודתי להן על הזמן שלי איתן, על כך שהייתי חלק מנבחרת כל כך מיוחדת, חילופי דורות-שילוב של ילדות שעוד לא נולדו כשאני התחלתי לשחק, שחקניות שאני משחקת איתן הרבה שנים ואלישה אחת גדולה. אני עוזבת את הנבחרת בראש מורם ולב שלם.

זה הרגע להודות לטל נתן שמלווה אותי שנים רבות, לעדן ענבר שיש לו תפקיד משמעותי בקאמבק שלי אחרי הולדת התאומים(זימון מליגה ארצית זה דבר שלא קורה כל יום)
התחלתי בתודות אז אני רוצה גם להודות לראש העיר משה פדלון שתומך ועוקב אחרינו.
לעופרה בל, סגנית ראש העיר האוהדת מספר 1 שלנו.
לאיגוד הכדורסל ולעמירם הלוי, העומד בראשו
לרו"ח איריס שטרק, יו"ר מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל
לניר אלון וארגון השחקנים
תודה ענקית לאיזי שבזכותו אני בהרצליה.

לגלעד כץ ועמית הלמן השותפים שלי לדרך, מולי, בוקר, ישראל וצביקה שתמיד תומכים מאחורי הקלעים.
בשנה הראשונה שלי  בבנות הרצליה זכינו בגביע המדינה וכולי תקווה שבעוד שבועיים  נזכה למעמד הזה שוב עם סיום התקופה הקסומה.

בהרצאות שלי כשגרירת אתנה אני תמיד אומרת לילדים ולילדות שלזכות בגביעים ואליפויות זה כיף גדול אבל בסופו של דבר זוכרים את הדרך, החויות והאנשים שמכירים לאורך הקריירה.

תודה רבה מעומק הלב לכל השחקניות ששיחקתי איתן, למדתי מהן כל כך הרבה, על כדורסל ועל החיים, הרווחתי לאורך השנים שחקניות שהפכו לחברות אמת מהארץ ומהעולם שיישארו איתי כל החיים.
תודה לכל המאמנים שלי שנתנו מעצמם כדי לעשות אותי שחקנית ואישה טובה יותר.
תודה לצוות האישי שלי, יורם מנחם, עופר רון, גיורא  קלר, אלה קרני, דודי גולומבוביץ ובשנים האחרונות, מארק אור, ואיתי אהרונסון.

תמיד רציתי למצות את הפוטנציאל שבי. לעבוד הכי קשה, לתת את כל כולי, כדי שבסוף כל יום אוכל להסתכל במראה ולהגיד שעשיתי את המקסימום, ואם לא הצלחתי באותו יום אז לנסות שוב ביום למחרת.
לא הייתי יכולה לעשות שום דבר ממה שעשיתי בלי המשפחה שלי.
אני רוצה להודות למשפחה המורחבת שלי, בן-דרור, קרני, מאירי, שניידר, סואץ.
זה התחיל מסבא ישראל שהנחיל לנו מורשת של ספורט כדרך חיים, לסבתא זיוה שבודקת תמיד את התוצאות בשלישי בבוקר בעיתון, לדודים, דודות ובני דודים שתמכו ועודדו ובשנים האחרונות גם עשו בייביסיטר, לאוהד מספר 1 אייל, ולאוהד מספר 2 גדי.

לאחים שלי הנשמות התאומות שלי, שתמיד יודעים להצחיק אותי אחרי הפסד ולפרגן עם כל הלב בכל הצלחה.
תודה מיוחדת לאבא שלי סמי שהגיע לכל משחק מגיל 7, שצילם ואסף קלטות וידאו מגיל 13, שפעם חשבתי שזה מציק היום אני מודה לו על שימור הזיכרונות, על ההסעות והתמיכה האינסופית.

לאימא תמי שהייתה מביאה לי תמיד אוכל בקופסא, לוקחת אותי מביהס ברעננה לאימון ברמה"ש וחזרה הביתה, תומכת, מעודדת ובשנים האחרונות מתפקדת כחצי אימא לילדים כדי לאפשר לי לעשות את מה שאני אוהבת.
הכדורסל הוא אולי האהבה הגדולה הראשונה שלי אבל אמיר, יהונתן ואריאל הם אהבות חיי.
אמירי, בן זוגי, הסלע שלי, שאיתי יד ביד חווה כמעט את כל הקרירה המקצוענית איתי, שנתן לי רוח גבית ללכת ולהגשים את כל החלומות שלי והוא היה הראשון שתמך בחזרה שלי אחרי הלידה בידיעה גמורה שהרבה יפול עליו בנושא הילדים.  ליהונתן ואריאל האוצרות שלי, האושר שלי, מקווה שעוד שבועיים אני אתן לכם שוב את ההזדמנות לשיר את השיר שאתם אוהבים "הנה זה מגיע תנו לאימא להניף את הגביע" ואחרי הגביע אני כבר לא אלך לאימונים במקום להשכיב אתכם לישון בלילה.

אני עוזבת את הכדורסל שאני אוהבת במגמת עליה עם ליגה מעניינת ושיוויונית, עם דור המשך מוכשר ועם שק עמוס חוויות שיספיק למיליון סיפורים לנכדים, ומתרגשת לקראת העתיד הלא נודע...
תודה לכולם.