ראיון מיוחד עם ליעד סואץ-קרני
ראיון מיוחד עם ליעד סואץ-קרני
ליעד סואץ-קרני (35), אמא במשרה מלאה לתאומים (בן ובת) בני 4, קפטנית קבוצת בנות הרצליה, שחקנית נבחרת ישראל, מהוותיקות, המעוטרות והמשפיעות ביותר בליגת אתנה ווינר לנשים בכדורסל, מהווה היום, יותר מתמיד, את הציר המרכזי, המקצועי והמנטלי של בנות הרצליה ונבחרת ישראל. "התשוקה שלי לכדורסל רק מתגברת" מספרת סואץ-קרני.
מאת: מנהלת הליגה     16/02/2017

במבט על עולם הספורט המקצועני שהוא כה טובעני ואינטנסיבי אנחנו משתוקקים ונפעמים לנוכח הצלחתם והגעתם לשיאים דווקא של השחקנים הוותיקים כדוגמת הטניסאי רוג'ר פדרר (36), הטניסאיות האחיות וויליאמס (36), הכדורסלנים מייקל ג'ורדן שפרש בגיל 40, טים דנקן שפרש גם כן בגיל 40 ועוד רבים וטובים שחרף גילם המתקדם במונחים ספורטיביים הם מצליחים לעיתים אף יותר משחקנים צעירים ומוכשרים שמגבלת הכושר הגופני לא עומדת כנגדם.  
"בספורט, חוסן מנטלי לא פחות חשוב מחסון פיזי. הניסיון, קור הרוח, החוכמה הנצברת של שחקנים ושחקניות מקצוענים וותיקים מפצה ואף יותר על הכושר הגופני שיורד עם השנים. על עצמי אוכל לומר שאני שחקנית שלמה היום יותר. הרבה יותר שקטה, פחות אמוציונאלית, לוקחת אי הצלחות הרבה יותר בקלות. זה מאוד עוזר מבחינה מקצועית שיש ניסיון". מספרת סואץ-קרני.
 
אז ליעד סואץ-קרני אולי שקטה מבפנים ופחות אמוציונאלית, אבל על המגרש וגם בחדר ההלבשה מזהים מיד את המנהיגה בעלת העוצמה והכריזמה שמחברת את השחקניות גם בקבוצתה בנות הרצליה וגם בנבחרת ישראל.   
 
סואץ-קרני, שתחגוג בקרוב את יום הולדתה ה- 36, נחשבת לאחת השחקניות הישראליות הטובות והמוכשרות שגדלו בישראל. סואץ-קרני החלה לשחק בליגת המקצוענית לנשים בגיל 16 בקבוצת רמת השרון. בגיל 21 לאחר שסיימה את השרות הצבאי עזבה את ישראל לטובת ארבע שנים במכללת וילנובה שבארצות הברית שם למדה ושיחקה. בגיל 25 עברה סואץ-קרני לשחק באירופה ושיחקה בקבוצות בצרפת ובפולין. בגיל 27 חזרה לישראל לרמת השרון, בהמשך שיחקה גם במכבי רעננה ואליצור נתניה ובגיל 30 פרשה מכדורסל לטובת הרחבת המשפחה. לאחר שילדה תאומים, חזרה סואץ-קרני בגיל 33 לכדורסל המקצועני והצטרפה לבנות הרצליה בה היא משחקת כיום. במהלך הקריירה שלה הספיקה סואץ-קרני לזכות ב-3 אליפויות המדינה עם רמת השרון
וב-3 גביעים עם 3 קבוצות שונות: מכבי רעננה (2000), רמת שרון (2002) והאחרון במדי קבוצתה בנות הרצליה (2015).
 
אחרי היסטורית משחק כזו מפוארת, פרישה וחזרה, עדיין יש תשוקה לשחק?
 "התשוקה לכדורסל מבחינתי רק גוברת. בצעירותי כשחקנית הסתכלתי על שחקניות ותיקות כדוגמת אינה גורביץ', היום בת 50 ומשחקת עדיין באליצור רמלה בליגה לאומית, ושאלתי את עצמי איך יש להן עוד חשק וכוח לשחק. והיום, עוד מעט בת 36, אני מבינה מה הן הרגישו ומרגישה גם את הלהט והתשוקה למשחק שלא רק שלא פוחתים, אלא אפילו מתגברים. מבחינתי, אשחק כל עוד מבחינה פיזית יתאפשר לי.
 
ואיך את מרגישה פיזית, אין הרגשה של שחיקה?
 "ראשית, בוודאי שיש שחיקה. אני כבר לא זריזה ומהירה כמו שהייתי פעם, אבל דווקא מבחינת סיבולת לב-ריאה אני מרגישה עוד יותר בכושר ממה שהייתי בעבר. אולי זה בגלל השינויים הפיזיולוגיים שאישה עוברת לאחר הריון ולידה. מה שכן, אני יכולה לסיים די בקלות 40 דקות משחק רצופות, מה שלא הצלחתי בעבר".
 
היום את גם אמא ל-2 ילדים, איך מתמודדים גם עם גידול ילדים וגם לשחק בליגה מקצוענית?
"האמת, לא קל. אבל, למזלי יש לי את בעלי שעוזר ותומך בי המון. יש ביננו חלוקה בנטל והוא מסייע מתי שצריך. ללא עזרתו ותמיכתו לא הייתי יכולה להמשיך לעשות את מה שאני כל כך אוהבת.
 
מצד אחד העונה נראה שיש לכם קבוצה (בנות הרצליה) שיכולה לרוץ לאליפות ומצד שני יש לא מעט נפילות בדרך, מה ההסבר?
 "נכון, העונה יש לא מעט תהפוכות והרבה עליות וירידות. זה נובע מכמה סיבות. ראשית הגיעו השנה שתי שחקניות, קישה המפטון וטיילר היל שהן באמת שחקניות מדהימות. הבעיה לדעתי היא שבגלל שהן כל כך טובות והעובדה שהן בפועל קולעות את מרבית הנקודות נוצר מצב של טיפה חוסר ביטחון אצל שאר השחקניות. פתאום נוצרה סיטואציה שגם המפטון וגם טיילר נפצעו וזה הפר את האיזון שבקבוצה. לא מזמן הגיעו שחקניות חדשות, אימני בואייט וקלי פאריס שמשתלבות  לאט בקבוצה ומשיבות את האיזון. המטרה מתחילת העונה הייתה לסיים  בין 4 הראשונות ולהכין את עצמנו לגמר סל. במטרה זו עמדנו. כעת אני חושבת שעשינו את הסטאפ שהיינו צריכות לעשות. עכשיו אנחנו צריכות להתכונן לאינטנסיביות גבוהה יותר של שלב הפלייאוף כיוון שאנחנו רוצות להתמודד על תואר האליפות".
 
איך את רואה את מקומך והשפעתך על הקבוצה?
 "הבנות מסתכלות עלי כמנהיגה, כמנהיגה ווקאלית. אני משתדלת לתת הרבה דוגמא אישית לשחקניות הצעירות. באופן מקצועי אני מרגישה היום מאוד פרודוקטיבית ואני שמחה על התרומה שלי לקבוצה. בכל אופן מה שחשוב לזכור הוא שבסוף זוכרים רק את התארים : אליפות וגביע), לא זוכרים כמה שחקן כזה או אחר קלע באותו משחק. לכן אני פחות מרוכזת בהצלחה האישית שלי, הרבה יותר חשובה לי הצלחת הקבוצה.
 
מה לגבי נבחרת ישראל, בכוונתך להמשיך לקמפיין הבא?
מבחינת הנבחרת אני אמשיך בוודאי ואתייצב כל פעם שיקראו לי. למען האמת אולי אחד הדברים שיש לי מהם הכי הרבה סיפוק זה מההישגים שהייתי שותפה להם בהיותי חלק מהנבחרת". סואץ-קרני הייתה שותפה להעפלה של הנבחרת 4 פעמים לאליפות אירופה.
 
איך היה לך הקמפיין האחרון בו לרוע המזל לא עליתם בסוף לאליפות אירופה?
 "האמת היה מדהים ונהניתי מאוד. גם מבחינה מקצועית היו לנו ניצחונות מדהימים על נבחרת טורקיה ועל רומניה ולרוע המזל בסוף לא העפלנו. גם מבחינה חברתית, הבנות בנבחרות מדהימות וכייף להיות במחיצתן. לשחק עם אלישיה קלארק זה תענוג שאין כדוגמתו. היית צריך לראות את אלישיה עומדת ומתרגשת בהשמעת ההמנון, כאילו גדלה פה כבת קיבוץ".
 
מה לדעתך יצליח לחזק את כדורסל הנשים במקצועני בישראל?
"בעיקר, חיבור לקהילה. יש דור צעיר של שחקניות מאוד כישרוניות. אם יצליחו להתחבר לקהילה הן יביאו קהל רב לאולמות ".